צלקת היא הדרך של הגוף לתקן מומים שנגרמו לו עקב דלקת, כוויה או פציעה. במצב רגיל, הצלקת גדלה כך שהיא מכסה על האזור הפגום ולרוב מתיישרת לגובה אחיד עם פני השטח של העור. במצבים מסוימים יש גדילת יתר של רקמת הצלקת. מצבים אלה מכונים "צלקת היפרטרופית" או במקרים קיצוניים וחמורים יותר- "צלקת קלואידית".
צלקות נוצרות גם באיברי הגוף הפנימיים לאחר פציעה או תהליכי דלקת שמתרחשים בהם. לצלקות אלה יש משמעות חשובה מבחינת התפקוד של הרקמה הניזוקה.
לצלקות עור אין השפעה גדולה מאוד על תפקודו של העור פרט לעובדה שהן אינן מכילות את מרכיב הגמישות שיש לעור תקין. יחד עם זאת, לצלקת על פני העור יש השפעות לא מבוטלות על המראה החיצוני ועל הדימוי העצמי שלנו.
כאשר הצלקת היא צלקת היפרטרופית שבולטת במיוחד, אנשים רבים חשים סלידה מהצורה בה הצלקת משפיעה על המראה החיצוני שלהם ומנסים למצוא פתרונות. קיימים כיום מספר שיטות וטיפולים שמתיימרים "להעלים" צלקות.
במקרים מסוימים זה אכן אפשרי, אולם חשוב לזכור כי כל הטיפולים שיצוינו בהמשך מטרתם לצמצם את מימדי הצלקת או להפוך אותה לפחות בולטת. אין כיום דרך להחזיר עור שעבר צלקת לעור רגיל לחלוטין.
צלקת היפרטרופית – מאפיינים
משמעותה של המילה "היפרטרופיה" היא גדילת יתר. ואכן, במקרה של צלקת היפרטרופית יש גדילת יתר של הרקמה הצלקתית אל מעבר לגבולות העור שנמצאים סביבה. הצלקת אינה גדלה לרוחב אלא לגובה והיא מורמת יותר מהעור שנמצא סביבה.
באופן טבעי, כאשר קיים חתך בעור, לאזור נודדים תאים בשם פיברובלסטים שיודעים לייצר חומר הקרוי קולגן. קולגן הוא אחד מהמרכיבים העיקריים של העור והוא יוצר מבנה של סיבים ורשתות שממלא את אזור החתך.
במצבים מסוימים שקשורים בסוג העור שיש לאדם, הצלקת ממשיכה לגדול לגובה, לעיתים עד שנה מרגע שהצלקת התחילה להיווצר. בסוף התהליך יש התמתנות של הצלקת אולם היא עדיין בולטת ואדומה יותר מהעור שסביבה.
צלקת היפרטרופית שכיחה יותר אצל אנשים כהי עור ואצל נשים צעירות. רוב הצלקות נוטות "לדהות" ולהפוך פחות בולטות עם השנים, אולם יש צלקות עקשניות שלא עושות זאת. הצלקות יכולות להגביל בתנועה כתלות במיקום שלהם ולעיתים יכולות לגרד או לעקצץ.
בכל מקרה של הופעת צלקת היפרטרופית, חשוב לגשת לרופא שיחליט האם צריך לעשות ביופסיה מהאזור. הסיבה לכך היא שישנם נגעים מסוימים שמתחילים את דרכם כדמויי צלקת אך לבסוף מתבררים כגידולים. חשוב לאתר אותם מוקדם ככל האפשר ולהסירם במקרה הצורך.
טיפול בצלקת היפרטרופית
כפי שצוין קודם לכן, אין טיפול שיכול להעלים לחלוטין את הצלקת. הטיפולים הקיימים כיום בשוק יודעים לצמצם את מימדי הצלקת ולהפוך אותה לפחות בולטת.
- משחה נגד צלקות – נועדה לטפל בצלקות שהן עדינות יחסית. יעילותן של המשחות גוברת ככל שהטיפול מתחיל קרוב יותר למועד היווצרות הצלקת. יש משחות על בסיס סיליקון כמו "קלו-קט" או משחות על בסיס תמצית בצל כמו "מדרמה".
- משחות המכילות נוגדי דלקת – מיועדות לצלקות בולטות ואדומות יותר.
- הזרקת סטרואידים לצלקת – הסטרואידים מדכאים את תהליך הדלקת, מדכאים את ייצור סיבי הקולגן ואף מגבירים את פירוקם. חומר נפוץ בשימוש הוא דפומדרול.
- הקפאה על ידי חנקן נוזלי – שימוש בחנקן נוזלי על הצלקת אמור לכווץ אותה ולהקטין אותה.
- חבישה על ידי יריעות סיליקון – מדובר בחבישת לחץ שמפרישה חומרים סיליקוניים המפחיתים את ייצור הקולגן בצלקת.
- ניתוח להסרת צלקות – מבוצעת במקרים קיצוניים בלבד. לאחר הניתוח מתחילים טיפול במשחות שצוינו כדי לטשטש את הצלקת החדשה.