מראה של עור חלק, גמיש ונקי מעיד על בריאות וחיוניות. כולנו חולמים על מראה עור מושלם. אחד הכינויים בהם נוהגים להשתמש בנוגע לעור יפה ובריא הוא "עור חלק כמו של תינוק". אין בכך כל פלא כיוון שלתינוקות בריאים יש עור חלק מאוד ונקי מכל פגם, שכן הם טרם נחשפו לאוויר העולם המזוהם וטרם חוו השפעות הורמונאליות על עורם. בנוסף הם מעולם לא נפצעו.
פגיעה עורית
לגופנו יש מנגנוני הגנה ותיקון נזקים שהינם רבים מכפי שנוכל לתאר. פגיעה בשלמות העור היא למעשה פגיעה בקו ההגנה הראשון שיש למערכת החיסונית של גופנו מפני חדירה של מזהמים שונים.
הגוף מתייחס לכל פגיעה בעור כפגיעה חמורה ומגייס לאזור באופן מיידי את "צוות התיקון" שלו שכולל תאים רבים ממערכת החיסון, מרכיבים של מערכת קרישת הדם וכן תאים בשם פיברובלסטים שממלאים את אזור הנזק.
הפגיעות הנפוצות והיומיומיות בשלמות ובמראה העור כוללות חתכים, שריטות עמוקות ופצעי בגרות. פגיעות נדירות יותר וחמורות יותר בשלמות העור הן חתכים ניתוחיים, צלקות מפירסינג, צלקות מכוויות שונות- שמש, מים רותחים, חומרים כימיים ועוד.
בכדי לתקן את הפגיעה העורית שנוצרה, הגוף מגיב במספר תהליכים שהאחרון שבהם הוא יצירת צלקת. הצלקת אמורה לתת מענה ותחליף לרקמת העור שנפגעה. הצלקת לא יכולה למלא את כל התפקידים של רקמת העור המקורית אותה היא החליפה, אולם היא מספקת מענה טוב למדי למניעה של חדירת גורמים מזהמים אל תוך רקמות הגוף.
כיצד נוצרת צלקת?
לעור של בני האדם 3 שכבות עיקריות:
- שכבת האפידרמיס – השכבה החיצונית ביותר של העור. מכילה ברובה תאים מתים.
- שכבת הדרמיס – השכבה השנייה של העור. מכילה בתוכה זקיקי שיער, עצבים, בלוטות חלב, בלוטות זיעה וכלי דם.
- שכבת ההיפודרמיס – שכבת הבסיס הפנימית ביותר. מכילה את השומן התת עורי.
חתך שטחי בעור הפוגע בשכבת האפידרמיס בלבד לא יגרום ליצירה של צלקת. צלקת נוצרת כאשר נפגעת שכבת הדרמיס.
כדי לתאר את תהליך יצירת הצלקת נניח שנחתכנו על ידי סכין באזור גב כף היד. תחילה החתך מדמם. בכדי להימנע מאיבוד נרחב של דם, הגוף מגייס לאזור תאים של מערכת הקרישה שיוצרים באזור קריש דם יציב. זה הגלד שכולנו מכירים.
לאחר כשלושה ימים שולי הגלד מתחילים להיעשות רופפים. בשלב זה ולמשך כשלושה שבועות נוספים מתחיל תהליך התחדשות הרקמה. אל האזור שמתחת לצלקת מגיעים תאים רבים בשם "פיברובלסטים". תאים מסוג זה יודעים להפריש חומר בשם קולגן שמהווה מרכיב עיקרי ברקמת העור שלנו.
במקביל ליצירה של סיבי קולגן, יש יצירה מחודשת של כלי דם באזור שנפגע. דבר נוסף שמתרחש הוא הגירה של תאי אפיתל אל חלקי הפצע העליונים. תאי אפיתל הם שמרכיבים את השכבה החיצונית של העור (שכבת האפידרמיס).
חוזק הצלקת שנוצרה תלוי ברשת סיבי הקולגן באזור הפגוע. באזור בו היה חתך גדול, הגוף "יעדיף" ליצור צלקת חזקה ועמידה יותר שמכילה הרבה קולגן.
לאחר קילוף הגלד, אזור הצלקת נראה לרוב אדום, שונה ומורם מהעור שסביבו. במשך החודשים הקרובים, אזור הצלקת עובר תהליך של ארגון ועיצוב מחדש כאשר הוא מתאים את עצמו להיות דומה ככל הניתן לרקמה הסובבת אותו.
הצלקת הסופית היא בעלת מראה חלק, בולט מעט ולבן יותר מרקמת העור התקינה. הצלקת אינה מכילה תאי פיגמנט ולכן לא משתזפת. בנוסף היא לא מכילה זקיקי שיער ולא בלוטות זיעה.
במקרים קיצוניים, יכולה להיות הגדלה בלתי פרופורציונאלית של הצלקת מסיבות שונות. במקרים כאלו יש לפנות לרופא עור לקבלת טיפול מתאים.